הלכות לשידוכים ושדכנים
מאת הגאון הגדול הרב שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א מפוסקי דורנו שליט"א
מערכת קול מצהלות5 דק׳ קריאה
עניין שידוכים, עליו אמרו שהוא קשה כקריעת ים סוף (עי' סוטה ב.; ברייר סח, ד) ולכן נביא דברי חיזוק לאלו העוסקים במצווה רבה זו.
א. יש עניין שענייני השידוך יתנהל על ידי שדכן וסרסור בין הצדדים, "שכן מצאנו שקידושין הראשונים של יצחק ורבקה, היה גם על ידי שדכן, אליעזר עבד אברהם. וכן ההתקשרות השידוכין שבין ישראל להקב"ה היה גם כן על ידי סרסור, משה רבינו ע"ה" (ראה ספר המטעמים ערך חתן כלה, אות ס).
ב. על השדכן לדעת כי עוסק הוא במלאכת שמים ודבר קדוש מאוד, כמו שמצינו במדרש (בר"ר שם): "רבי יהודה בר סימון פתח (תהילים סח, ז) 'אלקים מושיב יחידים ביתה', מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו. אמר לה : לששת ימים... אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו. אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים" וכו', עיי"ש. ובשלחן העזר (ריש סי' ג, שמלה לצבי" סק"א) כתב שיש מצוה לעסוק בשידוכים, וגם שייך בזה העניין של 'ולדבקה בו', שדרשו חז"ל הדבֵק במדותיו, שהרי הקב"ה מעת שברא עולמו מזווג זיווגים, כאיתא במדרש רבה פר' צו (פר' ח ועוד), עיי"ש. ולא בכדי עסקו חכמים מופלגים בשידוכים, ומי לנו גדול מרבינו המהרי"ל שעסק בשידוכים (כפי שמובא במנהגי מהרי"ל הל' חנוכה סי' א), ומשכר השדכנות הייתה מחייתו.
ג. עד כמה גדול העסק בשידוכים, אפשר ללמוד מכך שחכמינו ז"ל התירו לשדך אפילו בשבת, משום דהוי בגדר "חפצי שמים" (עי' שבת יב. וברש"י שם. ועיין שו"ע או"ח סי' שו סי"י), ואפילו בתשעה באב מותר לארס (עי' או"ח סי' תקנא ס"ב). וגדולה מזו מצאנו, שאפילו מי שמתו עליו הוריו רח"ל, אזי אפילו ביום המיתה מותר לבוא בקשרי שידוכין (עי' יור"ד סי' שצב ובש"ך סק"א). על אחת כמה וכמה בשידוכי יתום או יתומה [דה"ה מי שאין לו שיטפל עבורו, שזה הוא בבחינת יתום בחיי האב], שזכותו גדול ורב מאוד, וכפי שמסופר על הגה"ק החתם סופר זצ"ל שעסק בשידוך יתום ויתומה בערב יוכ"פ לפני כל נדרי (ראה בס' ספרא רבא בישראל עמ' קיב). וראה מה שפירש המהרש"א (בח"א, שבת לא.) בהא דנשאל האדם בשעה שמכניסין אותו לדין: "עסקת בפריה ורביה" - "לא אמר 'קיימת' אלא 'עסקת' - דהיינו להשיא יתום ויתומה".
ד. ומכ"ש דגדול שכרו של העסק בשידוכים של זיווג שני, שגם על זיווג זה הוכרז כבר בשמים (עי' סוטה ב.), והעוסק בכך גורם שמחה גדולה למעלה, כי "לא תהו ברא אלא לשבת יצרה אני ה'" (ישעיה מח, יח).
ה. לאחר גמר השידוך צריך לתת לשדכן דמי שדכנות, שכר שמגיע לו בדין (וכ"ה בשו"ע חו"מ סי' קפה ס"י, וכפי שאמר כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע בהזדמנויות שונות, שהמהרי"ל היה מתעסק בשידוכים והתפרנס מדמי השדכנות (כנ"ל) באמרו שהוא 'כסף כשר'. ואל ידחהו בלך ושוב, כמו שחייבים לשלם לשאר פועלים בעתם ובזמנם כן ישלם לשדכן שכר עבודתו. ברם, אל יפריז השדכן לבקש טובין ותקילין, רק יכלכל דבריו בצדק ובמשפט ויקח מחיר הרגיל, והשי"ת ישלים שכרו משולם בעולם הזה ובעולם הבא.
ו. שדכן צריך להגזים קצת במעלות ובמדות הבחור או הנערה, ואין כל חשש שקר בכך, כי דרך השומעים היא להפחית מעט מהטוב ששמעו על הזולת, באמרם שדרך רוב בני אדם היא להגזים [עיי' חולין צ: רש"י ד"ה לשון הבאי]. וכמו שכבר הבאנו לעיל, ובספר 'בעל שם טוב' עה"ת [פר' כי תצא] מובא בזה"ל: "שמעתי טוב טעם בשם הבעש"ט זצ"ל למה מותר לשנות בשידוכין, והוא לכאורה מבורר בגמרא (כתובות סו.) דאיתא שם במשנה 'וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש', ופירש"י שדרך 'הנועדים למזמוטי חתן, לשומם יותר משוויים לכבוד הכלה וכו', ובאמת לא נמצא היתר לשנות לכתחילה מפני הכבוד בשום מקום, רק בשביל שלום מצאנו שגדול השלום שהקב"ה שינה בו (יבמות סה:), וזהו אם כבר נולדה קטטה בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. ואמר הבעש"ט זצ"ל שהוא כדי לתתן חלקו דהס"מ, דקשה לזווּגם כקריעת ים סוף, והוצרכו לשחדם", עכל"ק.
ז. על השדכן להיות נוצר לשון ושומר סוד מכל הצדדים, ולא יפרסם דבר השידוך קודם שנגמר הכל בכי טוב. וחלילה לא יעשה עולה שכזה, גם לא בכדי לאלץ צד אחד לגמור השידוך – בגלל הבושה שבפרסום הדברים, כי לפעמים בכגון דא שופכים דם בחינם, רח"ל. וכן לא יוליך שולל את הצדדים, ואם נודע לו שאחד הצדדים עוסק בהצעה אחרת, יודיע זאת לצד השני, כדי שחלילה לא יגרם להם אח"כ עגמת נפש, אם ישמעו לפתע שהמדובר גמר שידוך אחר, ועוד כהנה וכהנה. [וכאן המקום לעורר על עניין חדש שנשמע ושכיח לאחרונה, שישנם שדכנים שלפעמים מציעים לצד אחד בנשימה אחת רשימה של הרבה שמות, ואח"כ עוזבים ואינם עוסקים בכך יותר ולא דברו עם הצד השני, ולאחר מכן יצא השידוך אל הפועל על ידי שדכן אחר שניהל את המו"מ עד שבא לידי גמר, ואז מגיע הראשון ומבקש שכרו, לכה"פ שליש מן המקח ויש לדעת שעפ"י הלכה אין לו לזה שום טענה ולא מגיע לו כלום על מה שהוציא את השמות מפיו... וד"ל].
ח. על השדכן להיזהר מאוד שלא להכאיב חלילה לשום צד, וינהל את השיחות עם הצדדים בדעה בינה והשכל. ובאופן שישנן בעיות בענייני רוחניות ויר"ש או בענייני בריאות וכדומה, יתייעץ עם רב חכם מה מותר לומר ומה אין לומר, והחכם עיניו בראשו לייעצו על פי התוה"ק באופן שיהא טוב לשניהם.
ט. לא ירפה ידו גם אם ישנם קשיים שונים לגמור השידוך, ולפום צערא אגרא, כי אח"כ כשבונים בית יהודי ומקימים דורות שלמים, הרי הכל נזקף לזכותו ואין קץ לשכרו בעוה"ז ובעוה"ב. [בעוה"ז, שהרי הוא בכלל מצות הכנסת כלה שהאדם אוכל פרותיהם בעוה"ז (פאה פ"א מ"א), והקרן קיימת לו לעוה"ב, ומה שגם שבנוסף לעצם המצווה הגדולה, הרי גורם הוא הרבה שמחה בבתי ישראל, ומצינו בגמרא (תענית כב) שאליהו הנביא אומר למי שמשמח בני אדם שהוא בן עוה"ב, עיי"ש]. והגם שלפעמים צריך לכך סבלנות רבה כהלל ויותר, אל יתייאש ולא יבול, אפילו אם במושכל ראשון דוחין המיועדים את ההצעה, אם ביודעו ומכירו ולדעתו מתאים השידוך, לא ירפה. ואמנם איתא בספה"ק בשם הרה"ק מרוזין זי"ע, שבכל שידוך של בן ישראל מתהווה בשמים שמחה גדולה, [והיינו טעמא מה שרואים לפעמים שישנם כל כך הרבה קשיים בזה, שזה בא מהתנגדות הקדושה [וכעי' שמובא בס' בעש"ט עה"ת פר' כי תצא אות כב. וראה בספר חסידים אות שפא]. עוד כדאי להביא מה שמקובל מצדיקים, שאף אם שידוך זה שהציע השדכן לא יצא לבסוף אל הפועל, אף על פי כן הרי בכך קירב את השידוך הנכון והאמיתי [ראה בס' דובר שלום אות רלט]. וידע מרבוה"ק מבעלזא זיייע שאמרו שכוונתו היא לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, הרי זה סגולה שיזכה לבנים טובים [ראה והייתם לי סגולה עמי עב]. ובסי' אור ישע (פר' חיי שרה) מביא בשם הרה"ק מראפשיץ זי"ע שהעוסק בזיווג חבירו הוא תיקון גדול להעוסק בו, עיי"ש.
י. עצה טובה קא משמע לן: את הדברים שבממון בין שני המחותנים, אל יסמכו על השדכן שאומר שהלה מבטיח כך וכך, וכדומה, אלא עדיף שאת אלה ידברו ויסכמו בין שניהם באופן ברור ובכתב מפורט וחתום, ובזה ימנעו הרבה עגמת נפש.
יא. להורים ייאמר: אם יודעים המה איזה מום או חסרון וכדומה שיש לבן או לבת, אל ירמו את עצמם מבלי להודיע כל מאומה לצד השני, אלא יכירו וידעו את אשר לפניהם, ויחפשו בן זוג שמתאים, ובכך ימנעו מעצמם הרבה עגמת נפש, רח"ל.
יב. "אב שמכריח את בנו לעשות איזה שידוך שאינו כרצונו, והבן עושה רק למלאות רצון אביו - האב חוטא" (ספר חסידים סי' תקסב).
יג. והעיקר: "יתחנן אדם על עצמו ועל זרעו ועל זרע זרעו בכל יום, לזווגם בזיווג יר"ש עם תורה וגמילות חסדים" (שם סי' קנו).